<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שלישי</h1>
<h2>דף יד.</h2>
מגו לא אמרינן היכא דטענתיה לא ברירא למימר לפי שאינו רגילות, כמו בטענה דטעיתי, מהא דסוף פרק קמא דגיטין (י"ד ע"א) הנהו גינאי דעבדי חושבנא בהדי הדדי וכו' עד ולא פש לך גבאי ולא מידי, פירש ר"ת דבעי עדות ברורה אבל בלא עדות לא מהימן לומר טעיתי במגו, והביא ראיה מפרק שבועת הדיינים (ל"ח ע"ב) דתנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, אלמא לא מהימן לומר אין לך בידי כי טעיתי במגו דנתתיו לך אחרי ההודאה.
<h2>דף יד:</h2>
כל מהא ברייתא כגון [אלא] מהא או תפשוט מהא. כל היכא דאמר סתם תלמודא כך הלכה. כל תיקו דאיסורא לחומרא ודממונא לקולא. כל היכא דאיכא [תרי לישנא בחד] מילתא בדאורייתא עבדינן לחומרא בדרבנן עבדינן לקולא. כל לאפוקי לית הילכתא כי האי. כל תיובתא אין עושין כאותה תיובתא.
<h2>דף כג.</h2>
מצינו טביעות עין על השמע בלשון תלמוד, בגיטין (כ"ג ע"א) דקאמר סומא היאך מותר באשתו אלא בטביעות עינא דקלא, וכן (שמות כ' ט"ו) וכל העם רואים את הקולות, לפי שהחושים משותפים.
<h2>דף כג:</h2>
ברוב התלמוד דאמר תרתי ר"ל תרתי דסתרן אהדדי, כגון (ב"ק כ"א ע"א) הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מראובן צריך להעלות שכר לשמעון וכו' תרתי, וכן ברוב המקומות. יש מקומות דלא סתרן, במסכת ביצה (י"ד ע"א) אין עושין טיסני ואין כותשין במכתשת, תרתי ובקידושין (י"ט ע"א) אין יעוד אלא מדעת ואין יעוד אלא בגדול, תרתי, ובפרק השואל (ב"מ ק"ב ע"א) שברפת ושבחצר, תרתי, ובפרק חלון (עירובין ע"ט ע"ב) כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל את רשותו, תרתי, כל אלו ר"ל תרתי דנגעו אהדדי ומחד ידענא חבריה. ויש תרתי דרך שלישי דלא סתרן ולא נגען אהדדי פרק המביא גט תניין (גיטין כ"ג ע"ב) רבי יוחנן אומר תרתי ע"ש.
<h2>דף ל.</h2>
מצינו אמורא דמוקי מתניתין דלא כוותיה ולאוקמי מתניתין דלא כהלכתא וכרבים מלאוקמי כהלכתא וכיחיד, פ"ק דב"מ (י"ב ע"א) אמר שמואל מפני שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו, וסבירא ליה דקטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא דפסיק הלכה כר' יוסי, אף על פי כן מוקי מתניתין כרבנן דסברי קטן אית ליה זכייה לנפשיה, וכן מצינו בכמה מקומות.
<h2>דף סד.</h2>
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ונפקא לן [כתובות ט"ו ע"א] מוארב לו וקם עליו (דברים י"ט י"א) דהיכא דאיכא תשעה ישראל ואחד כותי עע"ז, דמיפטר בזרק אבן לגו, וכי האי גוונא מיקרי קבוע שנודע מקום הכותי עע"ז ומקום הישראל, והוא זורק שם ואינו יודע היכן נפל האבן, אע"ג דרובא ישראל נינהו מיפטר מטעם כל קבוע וכו', וכן תשע חנויות, וכן אמרינן [יומא פ"ד ע"ב] גבי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, ומסיק אי איכא תשעה כותים וישראל אחד, הכא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע כו', דהיה ידוע האיסור וההיתר, וכשעשה הדבר לא ידע אם האיסור אם המותר, כמו הכא גבי פיקוח נפש כשהוא מציל אולי מציל ישראל ואע"ג דרובא כותים עע"ז הוה ליה כמחצה על מחצה דכל קבוע וכו'. ובהכי ניחא מה שמקשין העולם גבי סנהדרין ודיינין דאזלינן בתר רוב אע"פ שהן קבועין, דסנהדרין ודיינין נודע באותה שעה מי מחייב ומי מזכה, ודמי לתשע חנויות וכולם מוכרות בשר נבילה אחת בשר שחוטה, וכי אסרו ליקח מחנות של שחוטה, הא ודאי מותר כיון שנתברר שלוקח מחנות בשר שחוטה. וכן הדרך האחר שכתבתי, דלא אמרינן קבוע אלא היכא שנתברר מקום איסור, דומיא דזורק אבן לגו שנתברר מקום ששם הישראל וכן מקום הכותי עע"ז ואינו יודע היכן נפל האבן, וכן תשע חנויות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר שחוטה ומקום שמוכר בשר נבילה אבל אינו יודע מאיזה מהם לקח, אבל היכא דמקום האיסור לא נתברר לא אמרינן כל קבוע וכו', ובזה ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא, כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור, ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה אי משאר עלמא אסור אע"ג דעלמא רובא ורובא דרובא כמה פעמים. ותורה סם חיים. יען כי הדבר הזה צריך לכמה מקומות שמיירי בענין קבוע, כתבנו זאת להאיר מחשך הלבבות בזה, כי ראיתי מצפצפים ומהגים לא יביטו ארחות קבוע, מלא שבוע, כפול יהיה רבוע.
